https://www.lirazsambaschool.com/

נקודות ציון

גישה למפת הדרך ׳נקודות ציון׳

על חברים, על שותפים.

בראשית אוגוסט, העירה לי איילת, שעובדת אתי, שהחוברת שהתכוונתי להפיץ כמידי שנה בין בתי הספר אתם אני עובד, וששלחתי לה להגהה, קצת מפחידה, אבל מקיפה את המהות. נעצרה נשמתי. התחלתי לכנס חומרים, לאסוף, לכתוב, לארגן. ולפשט, לספר סיפור. ביקשתי מאורנה ומיונתן לעזור, עבדו קשה. (עד אמש)….  וגם  ניר הגיע, הציע לערוך גרפית, להעמיד, ואאאואווו. איזה שותפים, חברים, תומכים!!!

עברו 27 ימים, ימים והחיבור מוכן,

1. מילה אחת – ויגודצקי
2. שתי מילים – מציאות משחקית,
3. שלוש מילים – בית ספר לסמבה  

אני מזמין את כל הקוראים להעיר, לכתוב, להשיג ולתרום ידע, סיפורים ותובנות.

שנת טובה , מאד,

צבי לירז

להיות יזם – לחלום ולהגשים – Shift happens.

14 נובמבר 2017, רהט. יצאנו לפני כמה שעות מהסדנה הראשונה באקדמיה ליזמים חינוכיים ברהט. עמדנו כמה דקות, ואז אמר לנו אבינועם ׳אפשרנו להם לחלום, אסור לנו לאכזב אותם, כאן מאמינים׳.

׳מעורבות בתהליך, הבנה בתוצר׳, כך תיאר, כבר לפני שנים, יורם הרפז את הלמידה המהותית.
עבדתי כך עשרות שנים, עם מאות מורים בעשרות בית ספר, ועכשיו אני מבקש להוסיף משהו נוסף למשוואה הזו, ולהגדיר חינוך יזמי, יזמות בחינוך: ׳מעורבות בתהליך, הנעה לשינוי, הבנה בתוצר׳. המשותף לאלה – shift happens.
בואו ניקח את יפתח, בן הארבע. לפני קצת יותר משלוש שנים, לומד להניף חבית באמצעות חבל וגלגלת. בואו ניקח את קהילת אנשי העסקים בסן דייגו, לפני קצת פחות מעשרים שנים, לומדים לבנות חינוך חדשני. בואו ניקח אותי ואת חברי, לפני שנה, ממנפים הזדמנות שהציב אז משרד החינוך, ויוצרים דגם חדש של הכשרת מורים יזמים.
הלכתי עם יפתח, הנכד המדהים שלי, בחום אוגוסט, במוזיאון המדע של הטכניון בחיפה, בין שני הבניינים הממוזגים, בדרך מהפעלה אחת לתצוגה שנייה. לפתע הבחין יפתח ברמפה גבוהה, הנראית רק לי ולכם כרמפה גבוהה, ולו היא נדמתה כסיפון ספינה, ולזה בוודאי כיוונו מעצביה. תוך שלוש שניות הוא טיפס עליה, מחשב עצמו בוודאי כספן לפחות או כפיראט אמיץ אולי. במשך עשר דקות עמד ובחן וניסה ומשך וחישב ותכנן ובדק וצרף – עד שמצא את הזווית הנכונה לו, לגופו, כדי למשוך בחבל שהיה שם, מחובר לגלגלת ודרכה לחבית האספקה של אוכל או שיכר לסיפון. משך, העלה את החבית, ובשביעות רצון הסכים להמשיך אתי במסלול לחדר ממוזג יותר. יפתח חלם שהוא פיראט, משהו בגירוי החיצוני הניע אצלו משהו ביכולת הפנימית, שיצר למידה חדשה, בלי הכוונה ובלי הנחייה. Shift happens

נסתכל על הקהילה העסקית בסן דייגו 1998-9. כמו בכל מקום, גם מובילי הקהילה העסקית ותעשייתית בסן דייגו הבחינו בשינויים המואצים בנפחי הידע והמידע, בטכנולוגיות בכלל ובתחום ההיטק בפרט. ובפערים המתרחבים בין הצורך בצעירים הנכונים ומוכנים להצטרף לעולם המשתנה לבין היכולת של מערכת החינוך להכין את הבוגר המסוגל להתמודד עם צרכי העולם הזה. יפתח אץ לו אל הרמפה ולימד עצמו להניף את החבית. אנשי העסקים בסן דייגו אצו אל רמפת החינוך ולימדו עצמם להקים דגם חדש של בית ספר. החבורה הזו של אנשי עסקים שכבר ׳עשו את זה׳ העזה לחלום. במשך עשרים שנה הם מקיימים את החלום, בוחנים עצמם, מנסים ומשפרים ובוחנים ולומדים ומשפרים ומעדכנים ומתקנים ומשפרים את הדגם שפיתחו וקראו לו, אולי שלא בצדק, הייטק היי, (כי זה לא, ממש לא, רק היי טק). Shift happens, נסעתי לסן דייגו, שוחחתי ולמדתי את דרכם של יזמי Hth , והזיהוי המהותי שלי היה שהגרעין של היזמות החינוכית שם הוא אנשים, יחסים בין אנשים. משהו בגירוי החיצוני הניע משהו ביכולת הפנימית של אנשים, שיצר למידה חדשה, עצמאית, מקורית של אנשים, עם. מכוונות עצמית, ומחויבות גבוהה ומתמדת.
והנה אני וחברי, מכאן יורם גרניט ואבינועם לוין, פועלים אתי ביחד כבר שנים לא מעטות להכשיר מורים וללוות בתי ספר וכמובן ללמד ולפתח תלמידים, ומהעבר השני חאלד אל קרנאווי ואני יוצרים כבר שנתיים תהליכי פיתוח מקצועי ללמידה משמעותית בבתי הספר ברהט. התבוננו סביב, בהתמדה, וזיהינו בסוף השנה שעברה את ההזמנה הראשונה להצטרף לחממו״פ. הממלכה, לא פחות מזה, מבקשת לקדם יוזמות חדשניות בתחום החינוך, מלמטה, מהשדה, מכוחם וממוחם הקודח של יזמים. התחלנו במסע, אני עם שותפי מהמרכז, על בסיס דרכי פעולה שלנו בבתי ספר רבים, ועם השותף מרהט, על בסיס ההצלחה בשנה הקודמת. הסתכלנו גם על המודל של תכנית חממופ עצמה, ואז, Shift happens: החלנו כי לא ניצור תחרות בינינו, אלא נשלב ידיים, נלמד ביחד את רוחם ואורחם של המורות והמורים ברהט. נבחן מה גורם למורה לומר ׳אני מבקשת לשנות את תרבות אחרי הצהרים של ילדי בית הספר שלי׳, ולמורה אחרת לומר ׳חזרתי לכאן מקליפורניה, אני רוצה להביא לכאן דרך למידה חדשנית׳, ולמנהל באחד מבתי הספר לומר ׳אני יוצא בשש בבוקר לכביש ליד שער בית הספר ועובד עם מפוח כדי לנקות את הדרך לתלמידים׳, ולמנהל אחר לומר ׳אני רוצה לשלוח עוד ועוד מורים שלי ללמוד בבתי ספר אחרים בארץ ובעולם שאפשר לשנות׳. היוזמה שלנו באמצעות ותמיכת וליווי חממופ תהיה להקים אקדמיה למורים יזמים. אנשים שמבינים ששינוי פרדיגמה הוא אפשרי.
המודל שלנו הוא פרקטלי. ליפתח בן הארבע היה ציביון של שודד ים אמיץ, היתה לו הנעה של להתנסות ולהמציא משחק מגרה ומדרבן, היתה לו חקרנות להבין כיצד להניף את החבית, היתה לו סביבה תומכת – פיסית ואנושית, והיה לו מודל הצלחה, או במילים של גדולים exit strategy. ידיעה ברורה מתי ירד מהרמפה.
לקהילת מקימי Hth היה צביון של אנשי עסקים מצליחים, היתה להם הנעה לעצב דור חדש של עובדי תעשייה מעולים, היתה להם חקרנות כיצד יוצרים בית ספר חדשני שובר גבולות, היתה להם סביבה תומכת – פיסית ואנושית, והיה להם מודל הצלחה מתפתח ומתחדש.
לרביעית היוזמה שלנו יש ציביון של חדשנות ואי נחת מהקיים, יש לכולנו הנעה לשנות את החינוך מלמטה, יש לנו חקרנות להתנסות בדרכים חדשות, קבלנו סביבה תומכת מחממופ ומקהילות ידידי היזמים שנכשיר, ויש לנו תמונת הצלחה של בחינת הסקילביליות של המודל שלנו.

השבוע עבדנו אתם בסדנה הראשונה, התחלנו לטוות אתם את החלום של כל אחד ואחד מהם, מצאנו כאן, ולשמחתי כאן יותר מכל מקום אחר בו עבדתי , אמונה, חלום, ואמון.
לכל אחד מהמצטרפים אלינו, לתכנית שלנו, יש ציביון של יזם, נסייע להם לזהות אותו, לחשוף את ההנעה שלהם, לטפח את החקרנות שלהם, להכין לעצמם סביבה חברתית / אנושית ופיסית מאפשרת, וליצור את ה exit החינוכי שלהם. אנחנו יוצאים למסע הזה בסקרנות, בהתרגשות ובציפייה גבוהה, לשבור ולשנות את הפרדיגמה החינוכית, להמשיך להוכיח שחלומות מתגשמים ש Shift happens, ולזכור שהכל זה אנשים, ויחסים, ותקשורת בין אנשים'.

הו רב חובל, תודה אח גדול. צביקה לוי

מתי אכתוב ? בעוד 20 שנים, כששנינו כבר לא נהיה כאן כנראה?
והפער נשאר קבוע, 13 שנים, אבל קטן מידי שנה בשנה.

אז עכשיו, כשבעוד שבוע מציינים את גבורותיך, מתאים לי לציין את סגולותיך, מהמבט שלי, אולי הממושך ביותר של מבוגרים שעבדו וצמחו לידך.

יש ארבעה אנשים שהשפיעו באורח מכריע על דרכי, ויגודסקי שלימד אותי על הגדילה של כל ילד, פפרט שלימד אותי על הלמידה של כל ילד, ופריירה שלימד אותי על השחרור של כל ילד.
ואתה, הנוכח בכל פעולה חינוכית שלי מזה שלושים וחמש שנים, לימדת אותי להתבונן, לזמן ולהיות שם.

לפעמים, רב חובל, ראית כל כך רחוק שאף אחד, אולי גם לא אני – הסייר שלך, לא ראיתי. כך כשהעמדת את המיחשוב כאמצעי ראשון במעלה בראשית שנות השמונים (מחשבים, אמרת, זו אמפליפיקציה של יכולת הביטוי של אנשים צעירים), כך כשאפשרת ועודדת להקים את י4, ואחר כך את מחנות הקיץ, ואת מפעל מטות (הצלחת האקסטרנים, אמרת, תהיה פיגום להצמחת ילדי הפנימייה), כך כשעודדת אותי ואחרים לפרוץ מחוץ לגבולות הכפר ולעבוד גם במקומות אחרים (החיוניות שלכם, אמרת, תראה לילדים שהכפר הזה הוא מגרש מצמיח הזדמנויות), כך כשלא הסכמת שנרשום זכרון דברים בישיבות הרכזים (זו לא הנהלה אופרטיבית, אמרת, תקחו מה שתרצו, תפרשו כיצד שתפרשו), כך כשהגעת לשער בערב וראית את השומר הזקן (והצולע), ישן עייף, ולא הערת אותו, וחזרת למשרד וצלצלת (שלא יובך, אמרת), כך כשהסתובבת וחזרת למשרד כשהג׳ינג׳י הפחיד את כולנו, והכל היה בסדר (הוא לא ינגן בנו, אמרת, הוא ייקח אחריות).
וכך גם כשלא הצלחנו. כשלקחנו את מחמוד המורה למחשבים, כדי להראות שזה עובד. ונפלנו, כשהיינו אופטימיים ללא תקנה ונסענו (בנפרד ובלי לתאם) להלוויה של אמיל גרינצוויג ולעצור את כהנא באום אל פאחם, או בהתרגשות הקלה והנאיבית בבוקר ׳אני אנווט׳ ב 92, ובבוקר ה׳שחר של יום חדש׳ ב99.

אז תודה לך, מזל טוב, ברכות, שפע הוקרה, ואמשיך להתייעץ אתך, כמנהגי מייד כמה חדשים. .

על הרמב״ם, קרול דואק, סוגטה מיטרה וקילוסים שונים

הוזמנתי אתמול לטקס חנוכת מרכז למידה / עשייה מתקדם בבית ספר על יסודי אי שם בארץ, הגעתי עם חברים לדרך ולמסע, ושמחתי לראות עשרות רבות של תלמידים עם ברק עיניים וחדווה בפיהם מציגים ידע טוב על נושאים שחקרו, והבנה טובה באמת על תהליכי למידה שחוו.
פגשתי עשרות מורים (כבר לא אחוז קטן, כבר לא מיעוט) שידעו להציג את תהליך הלמידה שהם עברו את תפקידם בהוראה החדשה, ואת מה שהם עוד רוצים ללמוד. וזה חימם את ליבי, משהו קורה שם על הטרמפולינה.
ואחר כך דיברו המכובדים, וחלק מהדברים שנאמרו שם היו דברי קילוסים מופרזים, מחמאות לנערות ולנערים שמשמעותם עלולה להיות לרועץ. נאמר למשל ׳הוכחתם שהמורים מיותרים׳ ׳אתם נפלאים׳. ׳אין כמוכם׳.
אז זה הדהד לי מאד את מה שכתבו בעיתון שאני מנוי עליו, לאנשים חושבים, לפני שבוע:
״…יש ליצור סביבה המבוססת על שאילת שאלות גדולות ויציאה למחקר וללמידה משותפת. הוא סבור כי ילדים ללא הדרכה עוברים תוך זמן קצר מפעילות כאוטית ללמידה מסודרת, עמוקה ויצירתיות. הדבר היחיד שנוסף לתהליך הוא מבוגר תומך, שלא מתערב כלל בלמידה ובתכניה, אלא רק יוצר סביבה חמה ומעודדת.׳.

לא, לא נכון. למידה מהותית מתרחשת בסביבה של שותפים, של מידע, של אתגרים מותאמים, ושל מבוגרים משמעותיים.

קרול דואק לעומת זאת, (הפסיכולוגיה של ההצלחה) קוראת לנו להפסיק מיד עם הרעפת השבחים. הרעפת שבחים כזו אינה מחזקת את הילד, טוענת דואק, להפך היא גורמת לו לחרדה, לחץ וחוסר יכולת להתמודד עם כישלונות. אז בסופו של דבר גם דואק תסכים שנדרשת רגישות פרטנית, הקשבה לקולו ולצרכיו של כל ילד, בגיל ארבע או בגיל 14. אין לי ספק שחלק מהנערים והנערות אתמול זזו במושבם בחוסר שקט כששמעו אתמול מטר כזה של שבחים.

אז שוחחתי על כך עם ידידי אמנון גלסנר, סיכמנו שזה בכלל לא רע מה שראיתי אתמול, ואולי צודק אמנון שהיפנה אותי לרמב״ם המכופף ברזל מכופף לצד אחד:
וְעַל קַו זֶה יַעֲשֶׂה בִּשְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת: אִם הָיָה רָחוֹק לַקָּצֶה הָאֶחָד – יַרְחִיק עַצְמוֹ לַקָּצֶה הַשֵּׁנִי, וְיִנְהֹג בּוֹ זְמַן מְרֻבֶּה, עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְדֶרֶךְ הַטּוֹבָה, וְהִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה.  כלומר, אומר אמנון, אין ברירה, בדרך ליעד נגזים מעט לַקָּצֶה השני

אני לא יודע, לא בטוח, אבל זה מנחם אולי על פני המצב הקודם, ומה זה אומר, מה אני מבקש?

גובה עינים, אמינות, אותנטיות. זה הכל.

קול לכל תלמיד – בין אדם חופשי לאדם עצמאי

התחלתי את השנה, רגע קצר לפני הראשון בספטמבר, בסדנה למורות בבית ספר בעמק יזרעאל, ביקשתי מהן לשחזר חוויה לימודית רבת עוצמה בעיניהם, האישיות. הן ספרו, הן שיתפו, הן צחקו, הן הקשיבו; (כן, היה גם מורה גבר אחד בחדר, מותר לי בכל זאת). דיברנו אחר כך על המשותף לכל הסיפורים, ועל מהות הסדנה. כל אחת דיברה, כל אחת שמעה, וכולנו שמענו וראינו איך אפשר במפגש אחד של 75 דקות להגיע לכל אדם, בנחת, בהקשבה.
זו המהות; שנים על שנים אני מזקק ומזקק את הגישה שלי, מה זה pbl, מה היה בית ספר מטות, מה ייחד את בית ספר חממ״ה, מה הצעתי לסטודיו לעשות, מה למדתי ב Hth, מה גיליתי בדוקטורט?
לתת ביטוי לכל אדם, ולתת ביטוי זה לא רק לתת זכות לדבר, זה לכוון למכוונות ולנטיות ולסגנון ולכישוריו ולמאוויו, זה לאפשר לזהות בכל חומר וידע מבוקש ובכל מיומנות נדרשת ובל ידע נאסף ונרכש ומובן – את העצמי.
רוב רירדון מ Hth אמר לי – it's all about people, לארי רוזנשטוק כתב את עשרת העקרונות המנחים של hth, אם נזקק אותם נגיע ל׳קול לכל לומד׳. בארבעת אבני היסוד של הרשת נאמרים דברים חשובים על פרסונליזציה ועל צדק חברתי ועל קהילה – הכל נובע מההתייחסות המתמדת לקולו של כל לומד (מורה או תלמיד).
לפני כמעט עשר שנים סיפר לחבריו ולי, מורה מבאר שבע, בסדנה דומה לזו מאתמול, שחווית הלמידה החזקה ביותר שלו הייתה כאשר כמה שנים קודם לכן, כאשר חזר במכוניתו עם הבת הקטנה שלו מטיפול שבועי בליקוי למידה שהיה לה, אמרה לו פתאום ׳אבא, מי יצר את הגבעות האלה, אלהים, נכון? וחלקן פגומות ואתם לא מנסים לתקן אותן, אז למה..?׳. זה היה קולו של אותו מורה, שזיהה את קולה האישי של הבת שלו ולמד ממנה.
זו לא הכוונה חד פעמית, זה מגדיר כיצד לארגן את תרבות בית הספר ,את יעדי ההוראה והלמידה, את מקורות המידע ואת מטלות הביצוע וההבנה. את דרכי ההגשה והייצוג, את אופני ההערכה ואת צוותי העבודה. את סדירויות הזמן ואת עיצוב מרחבי הפעולה. זה מחייב בקרה ומעקב ושותפות. וזה אפשרי.
היום, ב2017, זה לא רק אפשרי, זה חייב להתבצע.
עידן כתב לי על הדלת המסתובבת שהראיתי לו בגיל 13, מרון על ההזדמנות שקיבל ממני בגיל 16 ודן-יה על האתגר שהצגתי לה בגיל 22, דנה מכיתה ט׳ כתבה ׳לראשונה קבלתי הזדמנות להשוות את עצמי לעצמי, לא לאחרים, ולהתקדם׳.
בראשית דרכי בהדסים התייעצתי עם צביקה לוי, מוטרד מכך שראיתי את נטלי, ילדה בת 13 מכיתתי, פוסעת שעות בעצלתיים בשבילי הפנימייה… ׳לא חבל׳, שאלתי, ׳שאין כאן מרכז למידה שיגרה ויקדם אותה?׳. ׳לא׳, ענה לי, ׳היא בתוך הלמידה שלה, בשיטוט הזה החולמני׳. ׳אל תנסה לנרמל אותה׳, היה אולי אומר לי מישל פוקו. השחרור של פריירה לא מבקש ליצור לומדים עצמאיים, הוא מבקש ליצור אנשים חופשיים.
להיות לומד עצמאי זו מיומנות שאפשר ללמד, שניתן ליצור סרגל נירמול בדרך להקנייתה, לבדוק על פי טופס טיולים, להעריך על פי rubrics. זה לא משחרר, זה ממשמע.
להיות אדם חופשי זו סגולה, זו עוצמה של אדם שלא ניתן להקנות אותה מבחוץ, שנדרש לזמן את ההזדמנויות להגיע אליה, לרכוש אותה, לעצב אותה ולשכללה גם ליכולת למידה עצמאית, בחירה, הנאה והנעה.

שחררו אותן, שחררו אותם

הסוף בראשית – עיקרון עיצוב ראשון של תהליך sPBL מקיים

שלום, החלה החופשה, וגם אני מאט קצת את הקצב, נח בין פגישה אתכם לפגישה הבאה, אז קודם כל – חופשה נעימה.

וגם גילוי נאות – הפוסט הזה הוא כמעט לא סיפורי, ובהחלט דידקטי. אז אפשר עכשיו להתחרט.  

ובכל זאת סיפור קצר, בעצם שניים – 

סיפר לי חבר, מהנדס בן 50 בסוף ההסבה להוראה, על חוויות קשות בכיתה ח׳ או ט׳, בשיעורי הניסיון שלו, ׳הילדים לא רוצים ללמוד, השיעורים בלתי אפשריים, עד ההפסקה הזאת, לפני שבועות אחדים, בתרגיל רעידת האדמה. כשישב לידי ילד מהכיתה, מהבלתי אפשריים, פנה אלי ושאל אותי ״בועז, ספר לי מה כל כך מעניין אותך במתמטיקה, מה יש בה שכל כך מעניין אותך?״. והתחילה שיחה נהדרת׳ 

סיפרה לי חברה, אמנית פעילה ומורה בדימוס, על הילד שניגש אליה, כיתה ג׳ או ד׳, בראשית השיעור השלישי ברצף הימים שהעבירה באופן מיוחד, על פי הזמנה רשותית, בתחום האמנות והיצירה, עד אותה רגע היא מספרת, ׳הכל הלך סבבה, הילדים התענינו, פעלו, היה מצוין. עד שהילד החביב הזה, מסובב ספינר בזריזות מרשימה באצבעו, אמר לה ״את המורה שמעבירה לנו אמנות, שלום לך, באתי לחרב לך את השיעורים״, וכך היה, שום דרך לקרב אותו או לאתגר אותו לא פעלה׳. 

משהו מטריד קורה, אלו רק רמזים קטנים, והתשובה אינה משמעת, וגם לא כריזמה, וגם לא תכנים חדשים. 

עד כאן סיפורים. 

שאלתי כאן בפוסט הקודם מה להדגים, מה מעניין אתכם, השותפות והשותפים שלי, ביצירת תרבות של למידה מהותית ומשמעותית באמצעות הדרך שאני קורא לה sPBL?

(אגב – רובכם בחרתם לשלב שפה בפרויקטים, רובכם העדפתם עבודה ברביעיות. יצא לי טוב – כי זו גם ההעדפה הברורה שלי בשתי השאלות, אז אני פטור מלשכנע. כך נכון. ואדגים בהמשך.)

שוב אחדד – כשאני מדבר על למידה שיתופית מבוססת פרויקטים, אני מכוון לתהליכי הוראה כוללים, אני מתאר למידה מעמיקה, הנובעת מבחירה וחיבור אישי. ושוב אדגיש את עקרונות היסוד של למידה מהותית (משמעותית, אמיתית, מעמיקה, מקיימת….).

• קול לכל לומד, ביטוי לכל לומד. 
• יצירה והצגה של ידע חדש על בסיס ידע קיים ושינוי או עדכון נקודת מבט
• למידה המתחילה מלמה – הרגש, עוברת לאיך – המיומנויות, ורק אז מגיעה למה – התוכן. 
• אותנטיות המתבטאת בחיבור עולמו של הלומד לעולם אמיתי חיצוני
• המצאותם של מבוגר משמעותי, המדגים, חונך ומעריך ושל שותפים היוצרים את היסוד החברתי. 

ששת המרכיבים של תהליך sPBL מקיים (sustainable) הם כאמור –

• הסוף בראשית – אופק הלמידה, לאן נגיע….
• שאלה מניעה –  החיבור האישי והשיתופי ליעד…
• גבולות הידע – מיפוי הידע (תוכן, כלים, מיומנויות) הנדרש ומבוקש…
• עיצוב הערכה – מרכיביה, מבצעיה, התחומים שלה ,פריסתה…
• תכנון מפורט – אבני הדרך לתהליך הלמידה
• ניהול וביצוע – מהלך גמיש וקפדני של תהליך הsPBL. 

וזאת הפעם, כפי שהצעתי וחלקכם נענו וענו, אתייחס לשני מהלכים לימודיים מהותיים. 

היסטוריה בכיתה ט׳, כי זאת ביקשתם, ומדע בכיתה ה׳, כי גם כך בקשתם.

למה הסוף בראשית?   – כי צריך השראה

העולם האמיתי, המרחב החוץ בית ספרי של החיים, שם קורים הדברים המעניינים. אבל לא רק מענינים, גם הרלוונטיים, גם האותנטיים, כי הם מהווים, הדברים הללו, את זירת המשחק והדימיון של ילדים וגם של מבוגרים. בכל קבוצה של לומדים נמצא את אלה שעולם הרופאים מעניין אותם, שעולם עורכי הדין מגרה אותם, שעולם טייסות החלל מעסיק אותם, שעולם אנשי הפירסום מעורר את דימיונם, שעולם גיבורי העל מרתק אותם, שעולם השחקנים מביא להם השראה, שעולם אנשי התקשורת או התכנון או גיבורות הספורט מרגש אותם; כל אחד מכם יכול להוסיף לרשימה כהנה וכהנה. 

בכל אחד מעולמות אלה מתקיימים במציאות (או בבידיון) חקרנות, ידע, משימתיות, תחרות, שיתופיות ,אתגר, יחסים, הצלחות וכשלונות. מכל אחד מהם ניתן לבנות סיפור ומשימה, צורך ובעיה ודרך פעולה. 

כך היה כשבקשתי לפני 30 שנים מחבורת נערים ונערות לפתור בעיה שהציגו הבנק העולמי והאינטרפול למנוע הברחת כספי קרטל הסמים של קאלי בקולומביה, בתהליך למידה שעיקרו היה גיאוגרפיה ואנגלית, כך היה לפני 25 שנים כשבקשנו ממעל מאה נערות ונערים להכין אופרת רוק על בסיס הספר ההוביט של טולקין, וכך היה כשבקשנו מתלמידי שכבה ה׳ בבית ספר ביבנה להקים את מכון אדלר התנ״כי לאמהות בספר בראשית המתקשות ביחסיהם ובקשר עם ילדיהם. 

אז הנושא הראשון שביקשתם, הוא היסטוריה בכיתה ט׳ (ציטוט):

מה נרצה להשיג? 

נתחיל בתכנית הלימודים המותאמת, תשע"ז  המבקשת בין השאר להביא את הלומדים ל:

• מידענות היסטורית – חיפוש מקורות מודפסים ומקוונים; מיון והערכה   של מקורות מידע. 
• הבנת מושגים מתחום דעת ההיסטוריה ורכישת   היכולת להשתמש במושגים אלה. 
• ניתוח מקורות כתובים וחזותיים (זיהוי רכיבים וקשרים), השוואה, הסקת מסקנות היסטוריות 
• הבנת חשיבותם של תהליכים היסטוריים והשלכותיהם על ההתפתחות האנושית. 

ומציעה בין השאר את הנושא ׳היישוב במבחן׳. 

אכן, לתכנית מוקצות רק 8 שעות, והיחידה שאציע כאן תארך יותר, אבל, אדגיש שוב, don't cover, discover- זהו הוא המסר המוביל אותי בלמידה בגישת ה sPBL

הנה מגוון נושאים שהתכנית מוסיפה ומציעה: 

1. הדילמה: "הבלגה" או "תגובה" 
2. הדילמה: פולמוס החלוקה 1937 
3. מקרה בוחן "חומה ומגדל" 
4. הסיבות לשינוי במדיניות הציונית כלפי בריטניה בשלהי 1938 והשלכותיו המעשיות 
5. מצבו של היישוב בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה מההיבט הדמוגרפי וכלכלי 

אז באיזה סוף בראשית נבחר? מה ניתן לקחת כאן? על ואל מה ניתן וכדאי למקד  את הלמידה?

בסופו, או בראשיתו של דבר – זו החלטה שלך, המורה. זה בידייך. לכן, אני מציע לך כאן שלושה תרחישים. ושוב, כמו לפני שלושה שבועות, אתקדם עם הבחירה שלכן, ואציג על פיה, בפוסט הבא, את פיתוח השאלה המניעה. 

זירות הלמידה (המקום ואופי ההגשה של תוצר הלמידה):

• זירת בית המשפט או במת הדיון (פתוח, שני צדדים וקהל מכריע)
• זירת התקשורת (כתובה או משודרת)
• זירת התיירות אל העבר, (מסע בזמן) 

בסוף הפוסט הצגתי קישור לבחירה 

והנושא השני שביקשתם, הוא מדעים בכיתה ה׳ (התכנית מ 2015)

בין השאר, מבקשת התכנית להשיג (ציטוט): 

למידה התנסותית: ביצוע ניסויים ותצפיות, התנסות מעשית עם כלים ותכנון ובנייה של מוצרים הם מאבני היסוד של המדע והטכנולוגיה. לכן,מאפיין חשוב בהוראת המקצוע הוא ביצוע ניסויים ותצפיות ותפעול ובנייה של דגמים ומוצרים (hands on activities) על ידי התלמידים. אלוישרתו לא רק את ההבנה לגבי אופן התהוות הידע המדעי והטכנולוגי אלא גם יתרמו הן ליכולת להשתמש ולפעול בצורה מעשית עם כליםוחומרים והן להבנייה של מושגים מופשטים בתחומים אלו.

פיתוח מיומנויות חשיבה: מטרת תכנית הלימודים היא להכשיר את בוגריה להתמודדות מוצלחת עם אתגרי העתיד בחברה דינמית ועתירת ידע על ידי טיפוח מיומנויות המאה ה-21. מתוכן, תכנית הלימודים במדע וטכנולוגיה מדגישה את קבוצות המיומנויות האלה:

1. מיומנויות חשיבה מסדר גבוה כמו השוואה, טיעון, הסקת מסקנות, תהליכי חקר, תהליכים טכנולוגיים ועוד.
2. מיומנויות מידעניות הכוללות מיומנויות איתור וארגון מידע, עיבוד מידע תוך בחינתו באופן ביקורתי, הסקת מסקנות, יצירת ידע חדש, הצגתו והפצתו ועוד.
3. מיומנויות תקשורת ושיתוף הכוללות שיח ביקורתי, קבלת משוב ומתן משוב, יכולת ביטוי  למחשבות ורעיונות, שימוש מושכל במדיה דיגיטלית ושאינה דיגיטלית למטרות שיתופיות, נכונות לחלוק אחריות בעבודה ועוד.

בחרתי את הנושא המרכזי 1: מערכות ותהליכים ביצורים חיים המציעה את נושאי המשנה:

1. מאפייני החיים, צרכים לקיום יצורים  
2. תפקודים של מערכות / תהליכים ביצורים חיים (בדגש אדם)
3. בריאות האדם, איכות החיים ודרכים לשמירתן  

גם כאן מוקצה לנושא בין 10 ל 12 שעות, וה sPBL תחייב כפליים, ושוב – החיפזון מהשטן. 

שוב, הסוף בראשית, מה ניתן לקחת כאן? על ואל מה ניתן וכדאי למקד  את הלמידה?

בסופו, או בראשיתו של דבר – זו החלטה שלך, המורה. זה בידייך. לכן, אני מציע כאן שלושה תרחישים. ושוב, כמו לפני שלושה שבועות, אתקדם עם הבחירה שלכם, ואציג על פיה, בפוסט הבא, את פיתוח השאלה המניעה. 

זירות הלמידה (המקום ואופי ההגשה של תוצר הלמידה):

• זירת המוזיאון (פעיל, קהל מתנסה)
• זירת התקשורת (כתובה או משודרת)
• זירת הספורט (כולל התנסות והפעלה) 

אבקש ממך לבחור ולציין את ההעדפה שלך בקישור הזה 

רק הבוקר שאלו אותי מורות בבית ספר בצפון ׳אז pbl זה יותר מהכנת פוסטר?׳. זה העניין, התוצר הסופי כמו מוזיאון או בית משפט אינו גימיק, זהו החיבור לזירה אותנטית, זה המניע להקרנות ומעורבות ומחויבות. זה המשחק הלימודי. היסוד הראשון בחמסה, ׳מי אני?׳ נכנס לפעולה ומניע את הלמידה.

תודה,

להתראות בכתבי המטלה שאציג בפוסט הבא, לקראת ניתוח השאלה המניעה. 

הזמנה לעבוד ב PBL…. תחנה ראשונה

לפני שלושה חדשים, כשרק יצאתי לדרך עם הבלוג הזה, אמר לי שחף ׳אולי תנסה להקים בלוג פי בי אלי, כלומר פעיל?׳

אני מוכן לנסות, עכשיו, אחרי אלפי כניסות לפוסטים. אני מזמין אתכם, בערך שלוש מאות נשות ואנשי חינוך שקוראים כאן לעתים קרובות, עוד מספר דומה שרק הציצו, וגם אחרים, להצטרף אלי למסע ניסיוני. להתנסות במסע לימודי משותף ליצירת מתווה של יחידת למידה שלכם, בכיתה האמיתית או הדימיונית שלכם,

אפשר להגיב בבלוג, אפשר בFacebook ואפשר במייל, והרצוי הוא כמובן באמצעות שאלון שזו כתובתו, בדיוק 30 שניות, במרחק הקלקה אחת.
בראשית המסע אציע ארבעה תחומי דעת, אתם תביאו דגש על מה מעניין אתכם. אלמד את מה שתציינו, אתמקד ואפרט את ממדי ה pbl בנושאים הללו, ובכל פרק זמן  אתקדם, בהתאם לחמסה אל תוצר מבוקש, שאלה מניעה, גוף הידע, סדירויות וביצועי הבנה.

הערה:  

עקבתי אחרי הקוראים הראשונים בפוסט הזה, זו וודאי לא חובה, אבל כניסתכם ללינק וציון העניין שלכם ימקד אותי

הנה  זה כאן

https://goo.gl/forms/VtNvNp8tM51DGtPu2

תודה,

וזו הכיתה שלי, לפני שישים שנים

 

 

 

 

 

וגם, למי שטרם ראתה, כאן בהמשך דברי הפרידה שלי מבית ספר פארוק בעספיא.

תרומת ה PBL, כשעושים עם כל הלב,

 

שבת שלום

תרומת ה PBL, כשעושים עם כל הלב,

כך תארו מורות בית הספר היסודי ע״ש פארוק בעספיא, את מהלך התכנית שלהן לפני שנתיים.  כבר נפרדתי כאן מהן, אבל הנה עוד מילים, רק שלהן, לא ערכתי.

בלתי אפשרי לכבד את החוק ע"י הרצאות, נאומים, איומים וכרזות התלויות על הקיר. ילד צריך להפנים את הרעיון שיישום החוק ומתן כבוד לגבולות האחר, משמעותי ביותר להתפתחותו הבריאה ולחינוכו. כאשר לא מוותרים על החוק. אנחנו לא מוותרים על הערכים, קניית השקט מצד המבוגר היא וויתור על הערכים החשובים, על המבוגר להוות דוגמה ועל הילד להיות משוכנע בחשיבות החוק, כאשר אנו המבוגרים נאמנים לחוק, הילדים גם נאמנים, המודלינג והעקביות חשובים מאוד, ואז בא הקטע של הלמידה, למידה פירושה להפגיש את הילד עם סיטואציות שונות, לשתף, אותו בהפעלות מגוונות ולהעלות שאלות ודילמות. כל זה מאתגר את הילד להתאמץ, לדבר עם עצמו, לנהל דיון ודיאלוג פנימי בנושא ולחשוב עליו. עצם העניין שהילד למד לחשוב, לשאול שאלות ולחפש תשובות, אנחנו כבר מעמידים אותו מול ההחלטה החשובה ביותר שמתרגמת את עמדתו האמתית ונובעת מתהליך של למידה, למידה דרך פרויקטים.

ע"י גיוון דרכי הלמידה אנחנו מטפחים את התפקוד התוך אישי של הילד וגם את התפקוד הבין אישי – חברתי, ולא רק את התפקוד הקוגניטיבי. הרעיון של הפרויקט נבע מצורך בית ספרי, אנחנו חשנו את הבעיה וחיפשנו דרך לפתרונה, בעיית האלימות וחוסר המשמעת הפריעה לצוות המורים וגם להורים באופן מרבי, ההתעסקות עם הפרויקט הזה במשך תקופה ארוכה, הפגשת הילדים עם אתגרים שונים, העלאת סיטואציות, הבעת רגשות, תיעוד סיכום תאונות וכתיבת טקסטים ותיאורים שונים גרמו לילדים להתחיל לחשוב אחרת. הגברת התודעה העצמית עזרה לילדים לדעת מה טוב להם, ואיך משיגים זאת. במקרה הזה להשיג את הטוב בשבילו משמעו לגרום לאחרים להשיג אותו גם, בסופו של דבר הילדים הבינו שאם הם רוצים לשמור על הגבולות של עצמם הם חייבים לא לפרוץ לגבולות האחר.

הלמידה דרך פרויקטים אתגרה את הילדים, גרמה לנו הנאה, נתנה אפשרות לטובים בין הילדים "להשתגע" בעשייה ובתוצרים, לבינוניים שביניהם למצוא מקום בטוח בעשייה, ולחלשים אפשרה חווית הצלחה מענגת, ואפשרה להם להתבלט, ליזום ולהרגיש שייכים ויעילים. בקיצור, הלמידה דרך פרויקטים גרמה לכולנו לצלול לתוך עצמנו ולהבין את משמעות החוקים והגבולות. כמו כל התחלה ליוו אותנו התלבטויות שנבעו מאי הבהירות וחוסר הידע במה נעסוק? איך ומתי… ? איך אנחנו מתחברות לתוכנית הלמודים ? ואיך משרתים את הפרויקט ובאותו זמן עושים למידה משמעותית ? אחרי כל ההתלבטויות בשלב ההכנות ההתחלתי שדרש מאתנו עבודה אינטנסיבית וקשה ובו זמנית גרם לנו להרגיש סיפוק מכיוון שהעיסוק בנושא חוקים וגבולות שרת אותנו בהרבה משורים בית ספריים לימודיים וחברתיים, הצלחנו גם להשכיל את הקול באופן משמעותי וחוויתי.

התחלנו את הדרך מלאות צפיות שמלוות בחששות לא מעטות. באמצע התהליך הרגשנו מתודלקות הכל זרם התלמידים נהנו ואנחנו מורות כתות ה' נהנינו במיוחד מהשינוי האדיר שחל בתפיסה שלהם התלמידים באופן ההתנהלות של התלמידים, בדרך התמודדותם עם הבעיות, בקשר האישי והבין אישי שלהם, בהפחתת בעיות המשמעת ובשינוי שחל בדרכם בפתרון הבעיות. לקראת הסוף התחלנו להרגיש את העומס במיוחד בשלב ההכנות הסופי התחלנו לחוש ולהרגיש את התלמידים התקועים ובמקביל קטפנו את פרי עמלנו… התלמידים בשלב הראשון הביעו עניין והתלהבות והבנה בסיסית בנושא. העברת התכנים בשיטות מגוונות הגבירה בקרבם את המוטיבציה. הם הבחינו בחיבור בין המקצועות דרך התמה ויכלו ליצור קשרים בין הנושאים הנלמדים ולהזדהות עם דברים חדשים. בשלב מסויים התלמידים הביעו אי הבנה לכל מה שקשור לתוצר הסופי וכשגיבשנו את העמדה וחשפנו בפניהם הם הביעו עניין, התלהבות, רצון ואחריות להצלחת הרעיון. לרוב התלמידים היה חיבור והזדהות עם נושא פריצת גבולות וניסו להשתמש במושגים הנלמדים בהבעת עמדתם. בשלבי ההכנה לתוצר התלמידים היו שותפים להרבה החלטות, הם גילו עניין רב בנעשה והפגינו אחריות והתעניינות וזה מה ששידרו להוריהם וכך הייתה השתתפותם מליאה. אותה חוויה גרמה לתלמידים העצמה ומימוש עצמי.

ציר הפעולה, כפי שהמורות עיצבו בסיכום:

צעד ראשון:
פה התרחשה פעולת הגירוי, חשיפת הילדים למצבים דילמות וסיפורים לא ברורים, יצירת תחושות שונות, כמו בלבול והתלבטות, יצירת תשוקה עזה ומוטיבציה גבוהה לחיפוש תשובות, "עם או בלי גבולות". והכל מתועד.

צעד שני:
בצעד הזה שאלנו שאלות, הגדרנו מחשבות ורגשות, מה חשבתי? לפני…תוך כדי…ואחרי… ומה הרגשתי? פה התרחשה אצל כל ילד החזרה אחורה לנקודה שבה נשברו הכללים, והופר האיזון. יצאנו מצעד זה עם שאלת השאלות: "למה אנחנו עדיין שוברים את הכללים למרות הכרתינו הגבוהה בחשיבותם הרבה".

צעד שלישי:
המשכנו בהעשרת מחשבותיהם של הילדים ע"י סיפורים, שירים וסרטים, ממש ללא הפסקה, יזמנו פגישה עם המציאות הקשה, שיח ודיאלוג עם הגסות והקיפוח, הצתנו להם את הרגשות ונערנו את המחשבות, עמדנו בפתחו של עולם מלא מאבקים, שבירת כללים, והפרת איזון.(סרט בעל זבוב) יצאנו מתוך זה עם שאלה עמוקה: "איפה אני בתוך כל זה?"

צעד רביעי:
המשכנו בהצפה עוד ועוד, נפגשנו עם דמויות שונות מהסרט "בעל זבוב", ציירנו מפת טיפוסים ממש כמו בחיים. שחינו וצללנו פנימה לתוך נפשנו והכל במטרה לגלות: "מי אני?". יצאנו מצעד זה עם מוסר השכל ברור: אינני דמות אחת לכל הדרך ולא אותו טיפוס, אינני גיבור כל הזמן וגם לא שפן לכל הזמן לפעמים אמיץ אני ולפעמים פחדן, הפכפך או ניטרלי או אדיש, לפעמים אני, אמיץ או מנהיג או פשוט "טוב" או "רע" או כל דבר אחר. כך זה בנאדם אני ומשתנה. העיקר הוא תמיד ללמוד, לשפר, ולהמשיך

צעד חמישי:
נקודה שבה הלכנו לאיבוד, הכל התבלבל, ונאבקנו בתוך תוכנו: "מי אני? איפה אני חזק? איפה חלש אני? ומתי? מה אני אוהב? למה? ואיך? מה משפיע עלי ? מי? ומתי?", "אף פעם לא ידעתי למה אני רוצה, חושב, מרגיש או עושה את הדבר המסוים הזה", כל אחד גילה מה הוא מרגיש ולמה, חיפש דרכים ושיטות שעוזרים לו להשתלט על היצר שלו, למדנו לקחת אחריות על מה שאנחנו עושים ועל מה שמתרחש מסביבנו מתוך מודעות לתוצאות ולהשלכות.

צעד שישי:
נקודת ההתעוררות, בצעד הזה העלינו השערות ואספנו תשובות רבות ושונות לכל השאלות שנשאלו עד כה, המשכנו לנסות לחפש ולענות על כל ה מה? למה? ואיך? ארגנו את המידע, מיזגנו תשובות וסיכמנו תוצאות, והיסקנו מסקנות. ויצאנו מכל זה עם תודעה פנימית כמעט ברורה, למה אנחנו שוברים את האיזון, ועוברים על הגבול?

צעד שביעי:

אחרי החשיפה וההתמודדות עם מה שעברנו במהלך חודשים, כתבנו את התובנה שלנו מכל הסיפור, הייתה שם התבוננות פנימית וחיצונית מלווה בחשיבה, באופן מעמיק. הצגנו בסוף את התובנות שלנו מול ההורים בטקס חגיגי. ועדיין אנחנו עדים למאבק בין הטוב והרע.

 

 

סאמיה וסאמיה, אייה ואמל, מרלן וסועאד היקרות, ג'והרא המצוינת – היה לי לעונג רב לעבוד אתכם בחמש השנים האחרונות, הייתן צוות לומד מעולה, מאתגר וחקרן, לא השארתן אבן אחת בלתי הפוכה ונבדקת בדרך שלנו, הלוואי ולכולם מורות מובילות כמוכן! וגם – תודה על מודל הבקלווה.

ושב אני למאיר שלו, "אני מתפלא עליך, הרי אתה בא ממשפחה של חקלאים," הוא אמר. "לא אמרו לך שבתוך האדמה יש עוד עץ? הענפים שלו הם השורשים והוא צומח הפוך!" גינת נוי, עמ'. 14